Pinchas 5784: Doing Chessed to Get Chessed

Sponsored
We Need Your Help to Ensure the
Future of Sichos Yisroel!

Consider sponsoring a shiur
Visit YTATorah.org

Shiur given in 5782

• Part 1: Doing Chessed to Get Chessed (5782)
• Part 2: Shabbos: Your Gateway to Heaven (5771)

---

Part 1: Doing Chessed to Get Chessed (5782)

Bris Shalom

Pinchas ben Elazar ben Aharon Hakohen rose to the occasion and performed an act of zealotry to stand up for the honor of Hashem (Bamidbar 25:10). Because of this great action of his, he was zocheh to be gebentched with the greatest of brachos. The passuk says: הנני נותן לו את בריתי שלום, “behold, I have given him a covenant of peace” (Bamidbar 25:12). The Seforno explains that since Pinchas רב את ריבי, he struggled My struggle – he fought Hashem’s battle for Hashem – in that zechus, he received bris shalom. What is bris shalom? אצילהו, I will save him, מריב כל התנגדות, from all antagonism to his way of life. Pinchas will be saved from all antagonism toward him, ויהיה לו השלום, and he will be a man who will live in peace.^[i]

Sadly, we live in a world where most of us have our misnagdim. Sometimes a person’s wife is his misnaged. What does the passuk (Mishley 16:7) say? בִּרְצוֹת ה’ דרכי איש, “when Hashem favors the ways of a man,” גם אויביו ישלים אתו, “his enemies will make shalom with him.” Chazal ask (Bereishis Rabbah 54:1)^[ii] who are one’s enemies? His wife. Sometimes it’s your kids. Sometimes, one’s kids are his enemies. There are very few people we know who don’t have misnagdim. Even a choshuve rav in a city who is very successful will often have misnagdim. Success comes together with misnagdim. People challenge you. It’s not an unusual thing.

But because Pinchas fought Hashem’s battle, Hashem said, “I’m going to save you from the strife of all antagonism. You’re going to have peace in your life.” That’s an amazing brachah. To go through life beshalom is a rarity. I don’t know anybody like that. Big gedolim were challenged. It even says regarding the malachim in Shamayim עושה שלום במרומיו, Hashem makes shalom bemeromav. A rosh yeshivah once asked: who is fighting in shamayim? What are malachim fighting about? כולם אהובים ברורים ונותנים רשות זה לזה. It’s amazing that the shalom between them is needed. Do you know why it’s like that? Do you know why it says: כולם אהובים ונותנים רשות זה לזה and there’s shalom? Because עושה שלום במרומיו, because Hashem makes the shalom bemeromav. Otherwise, naturally, if there are two beings, there is going to be some strife. It’s the same thing with husband and wife. If you’re zocheh to shalom it’s a very big zechiyah. It’s only if Shechinah beineihem, with them.If the Shechinah is there and present, then you have shalom. Otherwise, there’s strife.

Pinchas’s actions also brought a tremendous kapparah to Bnei Yisrael. The Seforno explains that since Pinchas performed his act of zealotry before everybody’s eyes so that they should have kapparah for not protesting in the face of the sinners, לכן ראוי הוא לכהונת עולם, therefore, he is deserving of kehunas olam, the position of kehunah אשר בה יכפר בעדם, through which he would also bring kapparah for Klal Yisrael.

The Right to Have Sechar

The Ohr Hachaim adds that Pinchas was concerned about the kavod of Hashem.^[iii] So, he did something for the kavod of Hashem. And what did Hashem pay him back with? His kavod was elevated, and he was zocheh to become a Kohen – it was a matanah from Hashem. He did not become a Kohen through his father. Generally, Kohanim become Kohanim since they are the children of] their father. But Pinchas was zocheh on his own. And because he brought shalom between Yisrael and avihem shebashamayim, he was zocheh to the bris shalom. And just as he brought such a benefit to Klal Yisrael that went on for doros – he stopped a terrible mageifah and many Yidden lived for many generations afterwards as a result of that – so middah keneged middah he was zocheh to tovah from Hashem that would go on for many doros to come. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. Unbelievable!

We have to know that Hakadosh Baruch Hu’s middos are middah keneged middah. Now, the medrash (Midrash Aggadah, Bamidbar 25:2)^[iv] says an interesting thing. It says that because of what Pinchas did, בדין הוא שיטול את שכרו, by right, he should get his reward. This is very difficult to understand. Anybody who does a good deed, gets his sechar by right. What is unique about Pinchas that he rightfully should get zechus? Hakadosh Baruch Hu gives sechar for every single good thing a person does. What is the meaning of this medrash?

A Good Tzaddik

There is a beautiful vort from the Steipler (1899-1985), zichrono levracah,that carries with it a big yesod. The gemara in Kiddushin (40a) discusses the mishnah that we read every morning; eilu devarim, these are the mitzvos, שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, that a person eats their peiros, their dividends in this world, והקרן קיימת לעולם הבא, and the principal is waiting for him in olam haba, in the next world. We learn each one from the relevant pessukim. The gemara clarifies over there a very interesting passuk. The passuk says: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, a tzaddik who is tov, who is good, will eat of the fruits of his good actions. The gemara asks, is there a tzaddik who is good and a tzaddik who is not good?^[v]

The gemara answers that a good tzaddik is someone who is tov leshamayim, he is good for Hashem, and he’s tov la’briyos, good for other people. That’s a tzaddik tov, a gutte tzaddik. But a tzaddik who is tov leShamayim,but not for other people, that is a tzaddik who is not good. In other words, there are some mitzvos that are only good laShamayim, like tzitzis, for example. They’re good for Hashem but they don’t bring benefits to other people. Other mitzvos can benefit other people as well. Nu? So the gemara says that when a person is a good tzaddik and he does actions that bring benefit to Hashem and bring benefit to people, then it says “he will eat the fruit of his actions.” Then you will eat the fruit, the dividends, of your actions in this world. You have to remember this gemara. You want to eat the dividends in this world? It has to be good deeds that benefit others. If you do great deeds, great tzidkus, but they only benefit shamayim – you can’t expect to get dividends in this world. You’ll get them in the next world.

Now, how would you classify this action of Pinchas? He stood up and was zealous for Hashem. He did a ma’aseh kanaus and he stood up for the honor of Hashem. Seemingly, with that action, he benefited only Hashem. He did a great act of mesiras nefesh for Hashem. He could have gotten killed. It was a tremendous action that he did. But it wasn’t a tovah for the people. Adaraba, he killed the leader of a shevet. Zimri was the leader, the nasi of Shevet Shimon. He deprived them of their leader. Even though lechorah he’s going to get tremendous sechar and tremendous zechus in the world to come, but in this world, he should not be entitled to dividends. Lechorah, it’s not within his rights to get benefits in this world. Why did he get the bris kehunas olam? Why did he get paid in this world?

The Steipler explains the reason is because with this action Pinchas saved Klal Yisrael from the mageifah, from the pandemic they were experiencing. And since he saved Klal Yisrael, there is no greater tovah for the people than this. He did an action to save Klal Yisrael from destruction, and for that, he deserves peiros in olam hazeh. That’s what the passuk means when it says פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי, he turned back my wrath against Bnei Yisrael – so his action was tov labrios –  לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, therefore – since he was tov la’briyos – I am going to give him all these berachos in this world. 

It’s very interesting. What he’s saying is that if you do actions that are tov laMakom and tov labrios, you’re also going to get the sechar for the part of that action that was tov for Hashem. And that’s peshat in the medrash that says בדין הוא שיטול שכרו. An act that’s good for Hashem alone doesn’t get rewarded in this world, but if you have an act that you did for Hashem, for the kavod of Hashem, but it brings about that the wrath of Hashem is turned away from Klal Yisrael, then it is bedin hu, rightful, to get the dividends in this world. The ikar sechar will be in olam haba, but the peiros is be’olam hazeh.

Doing Chessed Brings Chessed

This is something that we have to know. People sometimes need the chessed of Hashem, and they think of which mitzvos to do. They have to know that if you do chessed to others, you will be zocheh to chessed. Let’s say you’re a person who needs a shidduch. A lot of people need shidduchim. A lot of people need children. What’s the eitzah? Do chessed for others. The Chafetz Chaim said if you need children, he used to give you an eitzah to open up a gemach. Not davka a gemach, but to do chessed with others. It’s not easy to run a gemach. People come to you for money. You chase them down to get back the money. You’re putting yourself out there for chessed. If you put yourself out there for chessed, you’re going to be zocheh to chessed.^[vi]

Hashkamah and Torah Are Chessed

Now, there’s another chiddush in that mishnah. You know what the big chiddush in this mishnah is? The last thing on the list in that mishnah is talmud Torah. It says תלמוד תורה כנגד כולם. Most people would never have thought that talmud Torah is called a chessed for others. Kibud av ve’eim we understand. Gemilus chassadim, we understand. Hachnasas orchim, bikur cholim. תלמוד תורה כנגד כולם?

It says another thing here that’s surprising. השכמת בית המדרש שחרית וערבית. It’s a chiddush. Coming to shul on time, or early is something that’s a benefit for the Klal Yisrael because you’re helping their tefillos be accepted. A person davens in his house. Nu, very nice. But he’s not being mechazek the tefillah of Klal Yisrael, השכמת בית המדרש שחרית וערבית is rendering a chessed with others. Talmud Torah is a great chessed.

Rav Yaakov Edelstein, who was a famous rav in Eretz Yisrael, was asked by another gadol hador, Rav Shmuel Wosner, to what do you attribute the fact that your brachos work? It was known that Rav Yaakov Edelstein’s brachos were amazing. They were poel letovah. So Rav Shmuel asked Rav Yaakov, “Tell me what’s the secret.” He hemmed and he hawed. He said to him, “How do you know they work? Meheicha teisi they work?” But Rav Shmuel didn’t want to hear those answers. Eventually he said, “Maybe it’s middah keneged middah.” Rav Yaakov Edelstein said, “Many people come to me, and I listen to each one of them with great patience. No one leaves my house saying that I rushed him and I didn’t give him full attention. Maybe that’s why in Shamayim they conduct themselves with me in the same fashion and they listen to me patiently, and they do what I ask.” You hear that? You should know it works both ways. If a person is negative about doing chessed to other people, how can they hope to receive chessed?

Dropping Dead in the Middle Bircas Kohanim

Rav Chatzkel Levenstein (1885-1974) said that before he came to America and Eretz Yisrael, back in Europe, there was a certain shul where yeshivah bachurim would learn. One of the gabbaim of that shul brought a lot of pressure upon the bnei hayeshivah that were learning there. In those days, they didn’t have official yeshivah buildings. People learned in batei medrash. This guy was always shrying at the bachurim to maintain the order in the beis hakenesses,and he disturbed their learning. In the end, he kicked them out of the shul. Over the years, Rav Chatzkel said whenever he met a person from that city, he asked about that gabbai. “What happened to that gabbai? What was the end of the gabbai?” Until one day, he met somebody from that city, who told him, “The gabbai died.” Rav Chatzkel asked, “What happened?” He said, “He had a heart attack on Yom Tov in shul in the middle of Birkas Kohanim. He collapsed in the middle of Birkas Kohanim. They didn’t want to have the Kohanim in the same room as the meis, and they couldn’t stop the Birkas Kohanim. So you know what they did? They took the meis and carried him out of shul and dropped his body outside the shul in the middle of Birkas Kohanim.”

Rav Chatzkel said, “Ah! All these years, I waited to see the hashgachah of Hashem. How Hashem is going to pay him back middah keneged middah. Just like he did, he drove out the bachurim from the shul, so too it was done to him. They left his body outside the shul.”

Everything that Hashem does is middah keneged middah. There’s nothing not middah keneged middah.

Why Was R’ Chaim Volozhin’s Sefer Torah Stolen?

There’s a famous story that’s brought down in sefer Kesser Rosh from Rav Chaim Volozhiner (1749-1821). Rav Chaim Volozhiner was extremely medakdek to hear Krias HaTorah on Mondays and Thursdays and he was moser nefesh for this. Even if he was traveling, he wasn’t mevater on this mitzvah no matter what. There was a ma’aseh that happened at his son Rav Itzele’s chasunah. They were on the way to the chasunah. It was a Monday. They stayed overnight in an inn, and there wasn’t any Sefer Torah. Rav Chaim tried with all his powers to travel somewhere where there would be a Sefer Torah so he could hear Krias HaTorah but there was an older rav who was with him at that time, and the rav told him you don’t have to go to such extreme efforts. “It’s the time of the chasunah. You’re bederech to do a mitzvah. You’re osek bemitzvah, so you’re patur.” The gemara says the people who are osek in a chasunah are patur from tefilah. Rav Chaim was mevatel his own opinion to the opinion of this older rav, and he said, “Okay.”

After the chasunah, they came home and Rav Chaim opened up the Aron Kodesh and saw that his private Sefer Torah was gone. It was stolen. It disappeared. Rav Chaim was very accustomed to immediately making an extreme cheshbon hanefesh whenever something happened to him. He would try to figure out the reason Hashem did it to him, in order to restore his possessions. After some reflection, he understood that the reason his sefer Torah was stolen was because he wasn’t makpid to hear Krias HaTorah. He went alone into his room, and he did viduy, and was mekabel on himself to be extremely scrupulous with Krias HaTorah on Mondays and Thursdays. He was mekabel from his rebbi, the Gr”a, that if someone does teshuvah right after he gets punished, and is mesvadeh properly and mekabel to better his ways, it’s not shayach that the damage should remain and his chisaron will immediately be restored. The Gaon based this on the gemara in Brachos (5b). It says Rav Huna had four hundred barrels of wine that turned to vinegar, and after he made a cheshbon hanefesh and found the reason why it happened to him, he did teshuvah immediately. The gemara says, according to one opinion, that the vinegar turned back to wine, and according to another opinion, the price of vinegar shot up, and it was sold for the price of wine.^[vii]

Rav Chaim was in his room being osek beteshuvah, and he received word that his sefer Torah was found. When they opened it up, it was a peledike zach. The page that he missed hearing during that Krias HaTorah was gone from his personal sefer Torah. Nu, so they asked him, “What’s pshat?” Lechorah, he got back the sefer Torah,so he should get back that yeriah also. If  everything is middah keneged middah and if you do viduy the yesurim go away.  So why was one yeriah missing? He said Shamayim wants to give him a zechus that he should be mekayem once again the mitzvah of kesivas sefer Torah, by writing that particular yeriah that’s missing. He says in his sefer it seems that it was the sechar for the mitzvah of teshuvah, that now it became a zechus for him and in Shamayim they were mezakeh him with kesivas sefer Torah. A pelah! Mamash moradik!

A person has to know everything is middah keneged middah. You should seek out mitzvos that bedin, by rights, collect sechar in this world. We should be zocheh to do those mitzvos and be zocheh to the tovah of Hakadosh Baruch Hu. 

---

Part 2: Shabbos: Your Gateway to Heaven

Shabbos, Gateway to Olam Haba

In previous talks, we discussed the wonders of Shabbos and the understanding of what the gift of Shabbos can offer us. But we also know the famous concept that Shabbos is mei’ein olam haba, Shabbos resembles the Next World. Today we’re going to be mevarer: what is the practical application of this idea, lema’aseh.

There is a sefer called Shaarei Orah, authored by R’ Yosef Gikatilla (1238-1305), a famous mekubal. In his description of Shabbos, he writes (שער ב ד”ה המלאך הגואל) as follows: ומן השבת אדם נכנס לחיי העולם הבא, from Shabbos a person enters olam haba. ואם כן, if so, פקח עיניך, open up your eyes, וראה, and contemplate, see, think into, היאך תשמור השבת, how you’re going to observe the Shabbos. אם אתה חפץ לזכות לחיים ולגאולה ולהיכנס לחיי העולם הבא, if you desire chaim, life, redemption, and to enter chayei olam haba. והנה השבת שלנו בדמיון בית שער, our Shabbos is compared to a gateway, a doorway, להיכנס לטרקלין הגדולים לחיי העולם הבא הנקרא, to enter the great palace of chayei olam haba, which is called, שבת הגדול. Olam haba is called Shabbos hagadol. ואם ח”ו אדם מחלל את השבת הרי הוא רחוק מן החיים, if a person desecrates the Shabbos he is very far away from life, ומחלליה מות יומת שהרי נסגר לפניו הפתח, the doorway is shut before him, מלהיכנס לחיי העולם הבא.^[viii]

We see from here that olam haba and Shabbos are dependent one upon the other. As we mentioned a number of times, Moshe Rabeinu told Klal Yisrael, ראו, contemplate, כי ה’ נתן לכם השבת, that Hashem gave you the Shabbos (Shemos 16:29). And R’ Ovadia, the Seforno, says, ואין זו מצוה בלבד, this is not a mitzvah alone, it’s not just a regular mitzvah, אבל היא מתנה, this is a great gift. What is the gift? והוא שישיגו יום שכלו שבת, it’s the day that enables you to connect and fathom the day which is kulo Shabbos.^[ix]

When Torah says us, ושמרו בני ישראל את השבת, zogt R’ Ovadia miSeforno, you know what that is telling me? You know what Moshe was saying to Klal Yisrael? ושמרו בני ישראל את השבת, the Jewish people should observe the Shabbos here, in olam hazeh, so that לעשות את השבת, that they are able to do the Shabbos ביום שכלו שבת, in the future. So when you say in the davening ושמרו בני ישראל את השבת and you think, for what goal? לעשות את השבת, in the future, in olam haba.

It comes out that Shabbos is a unique and special mitzvah, distinct fromall other mitzvos. Through the observance of Shabbos, a person actually gets a physical connection to olam haba. Now, I want to tell you what that means when I say it’s a “doorway.” Aren’t there other doorways? And the answer is no. This is the doorway to olam haba. You could be a good Jew, a nice Jew. You like all kinds of Shabbos food, cholent, chamin, gefilte fish, meshlo, whatever they call it. But the only way of getting into olam haba, the beis shaar, is Shabbos. The entrance is Shabbos.

The Ohr Hachaim (Shemos 31:16) writes, כי מן הנמנע החלטי, it’s absolutely impossible that a person should be able to attain a step to get into olam haba without Shabbos. Shabbos, he says, is the bridge that a person steps on in this world, the stepping stone that takes you into the next world. When you’re keeping Shabbos, you are creating the Shabbos for yourself, in the next world.^[x]

Shabbos Connects Us to Olam Haba

I want to tell you, this is very deep. Every single Shabbos that we keep, it’s really a test and a connection that builds our connection with the next world. Shabbos is the only mitzvah in this world that you could enjoy and taste and connect to olam haba. Now, don’t get me wrong. Every mitzvah, you get olam haba for. תלמוד תורה כנגד כולם, for learning Torah, you get the biggest olam haba. But you know when you get that olam haba for that mitzvah? In the next world. The way to get to olam haba in the next world is through the observance of Shabbos in this world. Shabbos is actually a day which the Zohar says is the test for a person. It’s the day that a person gives himself a test to know how much shaychus he has to olam haba. And it depends on how much a person senses menuchas Shabbos. Through a person’s feeling of menuchah on Shabbos, a person could potentially become aware of his shaychus to olam haba.

We have all had Shabbosos where they are dead. You don’t feel any connection. And that’s because during the week, you may have done aveiros, and you didn’t do teshuvah before Shabbos. You didn’t prepare yourself, so you became distanced through cheit.

There is an interesting Arizal that is brought down in the poskim, that if you have a worker, make sure you pay the worker before Shabbos. Whatever you do, don’t let Shabbos come without paying him. And you know what he says? It’s alluded to in the words of Shabbos. In the passuk it says, ביומו תתן שכרו (Devarim 24:15). That means, on the day that somebody works for you, you should pay him his wages. The letter of Shabbos, ש-ב-ת, stands for ביומו תתן שכרו. Now, at first it sounds strange. What shaychus, what’s the connection between the two?

And this is the answer: because Shabbos is unique. Generally, there is a rule היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. And, as it says, שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, Hashem doesn’t give you the reward for mitzvos in this world (Kiddushin 39b). The reward for mitzvos is in the next world. But Shabbos is unique. Through Shabbos, Hashem gives us a connection to olam haba in this world.

So, in order for you to merit and be zocheh in that sechar, you have to make sure that you have paid up the sechar you owe a worker before Shabbos. If you don’t fulfill what the Torah says to give the sechar, the worker’s payment, Hashem doesn’t give you the payment.

Every Shabbos morning, at the end of mussaf we quote a mishnah in Tamid (7:4) that says, what was the mizmor of Shabbos? They used to say מזמור שיר ליום השבת. Then you know what it says? מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים. That’s what it says in the mishnah. We say it every Shabbos morning. Now, for many years, I had a question. You know what my question was? We don’t say that. All the other shir shel yom stated in that mishnah, we say. How come when it comes to Shabbos, we don’t say מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים?

So, if we take a look in the mishnayos, the Tiferes Yisrael explains that in the Beis Hamikdash they said the same exact thing that we say, מזמור שיר ליום השבת. But the mishnah is explaining the reason why we say this psalm, even though it doesn’t mention anything directly about Shabbos. And the answer is: because this is the shir of le’asid lavo, this is the shir of the future. And why do we say this shir of the future on Shabbos? Because every Shabbos connects us to olam haba. Every Shabbos prepares us for olam haba. And therefore, every Shabbos relates to this mizmor.

That’s why R’ Yosef Gikatilla tells us, “Open your eyes, see, and understand how you are keeping Shabbos. See how you are observing Shabbos and prepare yourself because your connection to olam haba depends on the way you connect to Shabbos.”

So rabbosai, we are giving you many yesodos on Shabbos. We have told you before how to prepare for Shabbos when it comes to eating Shabbos seudos, and how to prepare for Shabbos when it comes to learning Torah. It says, לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה (Yerushalmi, Shabbos 15:3).^[xi] That is the greatest test. In olam haba, all you do is learn Torah. If you don’t prepare yourself in this world – if a person tries to learn on Shabbos and he finds it difficult, that has to concern him. “Why am I finding it difficult? That must mean that I am far away from olam haba and I’ve got to get moving quickly. I don’t want to be far from olam haba. I want to get connected to olam haba.” And when you eat on Shabbos, you have to know the eating on Shabbos also has to connect you to Hashem. Everything about Shabbos connects you to olam haba. When it comes to Shabbos, you should think, “Hakadosh Baruch Hu, I want to think about the future, I want to think about my olam haba.”

Think About Olam Haba Every Day

I want you to know, my Zeide used to tell us as children and as adults that every day, once a day, you should think about olam haba. And he used to quote the Chovos Halevavos who says that one of the big challenges that the satan gives us is that we should not think about olam haba. “Think about your next meal, about how much gas costs, about how much air conditioning costs. Just don’t think about olam haba.” Because if a person thinks about olam haba, his focus in life will be different. We’re all going to olam haba. And then there are a few possibilities. But the ideal choice and the great hope is we get to olam haba.

So you have to think about it every single day. My Zeide used to train us. He would say, “Say these words with your mouth: ‘Hakadosh Baruch Hu, I want to be zocheh to my chelek in olam haba. Remind yourself of that at least once a day. And then it will help you when you’re learning Torah on Shabbos.’” When you’re thinking about coming here, you’re thinking, “What time should I come? Should I come here at 4 o’clock, maybe 5 o’clock, I’ll learn for a few minutes? Or should I maybe come at 2:30.” Think, olam haba. “I want olam haba.” That’s what we should be thinking. On Shabbos morning, when I think whether I should come to the seder or go to sleep, I tell myself, “I want olam haba.” Friday night, while you’re eating, don’t waste your time. Chap arein. Make your meal part of the gateway to olam haba. Talk about Hakadosh Baruch Hu, talk about Hashem, talk about the great food that Hashem gave you, talk about the family that Hashem gave you. Thank Hashem!

Be Grateful for Every Brachah

I talk to people every week who don’t have families. Single people, not married, and I imagine them sitting in their houses and they are miserable. They must be tzubrochen to pieces. I once had a guy call me up, and I said, “Where are you eating this Shabbos?” He said, “I’m sick and tired of going out. I’m going to stay at home all alone.” I said, “That’s going to be much worse. When you go out, at least you’ve got a diversion.” My heart went out for him!

You have to think about it. If you are married, you have to thank Hashem that you have a wife. If you have children, you have to thank Hashem if you have children. Do you know what kind of brachah that is? To sit without a wife is geferlach. You have to realize that a wife is a key to olam haba. You’re not an adam hashalem without a wife. And what do we do? We complain about our wives. Don’t complain about your wife! Look at all the different foods that you’re eating. Take note of every different ta’am. It’s just not plain fish. There is fish with chrein, there is fish with mayonnaise, there is fish with dip, fish with salad. And you think about all the wonderful things. This challah, that challah. You have to think about it. It’s unbelievable! Drinks, too. Some people only have water. Some people have juice, some people have soda, some people have tea, some people have seltzer, some people have flavored water. So many things that Hashem gives me. Tremendous brachos!

When you think about this, you will remember Hashem. And when you remember Hashem, you remember about olam haba because you want to get to Hashem. If you remember about olam haba, you’ll keep your Shabbos on a much higher level, be’ezras Hashem yisbarach.

---

^[i] את בריתי שלום. ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפינחס שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פלגש בגבעה שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו’ שלש מאות שנה וכבר ספרו ז”ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פינחס והוא עדיין חי וקיים (ספורנו שם)

^[ii] וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ (בראשית כא, כב), (משלי טז, ז): בִּרְצוֹת ה’ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זוֹ אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, ו): אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה שֶׁקָּבְלָה עַל בַּעֲלָהּ לַשִּׁלְטוֹן וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הִתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ, וכו’.

^[iii] תחת אשר וגו’ ויכפר וגו’. נתן טעם למה שבחר לו הי לזכות הכהונה לפנחס בתורת מתנה מה’ ולא מכח אביו, אמר תחת אשר קנא לאלקיו הוא עשה לאלקיו וחש על כבודו גם אלקיו ירוממהו באין צורך לו ליהנות ביקרו מיקר אביו, וכנגד מה שאמר שתהיה לו שלום וגם תהיה לזרעו וגו’ אמר ויכפר על בני ישראל פירוש שעשה שלום בין ישראל ובין אביהם שבשמים והניח לישראל מחמת מלך מלאכי מות לזה יהיה לו ברית השלום מהם, וכשם שההטבה אשר הטיב בכפרת בני ישראל היא הטבה נמשכת שכל דור ודור הבא בא מכח הראשונים אשר כיפר עליהם ולזה כמו כן תהיה נמשכת הטבתו גם כן והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (אור החיים, פ’ י”ג שם)

^[iv] ד”א וירא…ויקם (במדבר כ״ה:ז), וכו’, ועשה לו הקב”ה כל אותם הנסים, והם שנים עשר נסים, א’ שדרכן לפרוש זה מזה, ואלו המלאך הדביקם. ב’ סתם המלאך את פיהם כדי שלא יצווחו. ג’ כוון הקב”ה את הרומח כדי שיכנס בתוך זכרותו ובתוך נקבותה כדי שלא יאמרו האחרים אף הוא נכנס ועשה צרכו. ד’ האריך הברזל כדי שידקור את שניהם. ה’ נתן כח בזרועו כדי שיגביה שניהם. ו’ לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומם. ז’ הפכם המלאך בתוך הרומח כדרכם לראות קלונם לכל. ח’ לא הטיפו דם כדי שלא יטמא פינחס. ט’ שימר הקב”ה רוחתם שלא ימותו ויטמאו פינחס. י’ הגביה לו המלאך את השקוף כדי שיצאו שניהם בין כתפיו. י”א כיון שיצאו ראה את הנגף מחבל בעם והשליכן לארץ ועמד ונתפלל, שנאמר ויעמוד פינחס וגו’. י”ב על ידיו נעצרה המגפה, אמר הקב”ה הרבה טובות אני מחזיק לפינחס, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, עליו נאמר חמת מלך מלאכי מות (וחכם) [ואיש חכם] יכפרנה (משלי טז יד), משל למה הדבר דומה למלך שהי’ עובר וסיעה של נערים עומדים, עמד אחד מהם וגדף את המלך, נתמלא עליהם המלך חימה, אחד שהי’ יושב ביניהם עמד והכה לאותו שגדף את המלך, המלך ראה מה עשה אותו, מיד שככה חמתו של מלך, מי גרם למלך שישוב מחמתו. אותו שהי’ מיושב ועמד והכה לאותו, כך מי גרם להקב”ה שתשוב חמתו ולא יכלה בני ישראל הוי אומר פינחס, לקיים מה שנאמר חמת מלך וגו’, אמר הקב”ה בדין הוא שיטול שכרו, שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, גדול הוא השלום שהתורה נקראת שלום, שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז).

^[v] רָמֵי לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: תְּנַן: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָן וְאוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶן בְּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: כִּיבּוּד אָב וְאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם. בְּכִיבּוּד אָב וָאֵם כְּתִיב: ״לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ״, בִּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּתִיב: ״רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״, וּבַהֲבָאַת שָׁלוֹם כְּתִיב: ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ״, וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אָתְיָא ״רְדִיפָה״ ״רְדִיפָה״. כְּתִיב הָכָא: ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ״, וּכְתִיב הָתָם: ״רֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד״. בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּתִיב: ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״. בְּשִׁילּוּחַ הַקֵּן נָמֵי כְּתִיב: ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים״, לִיתְנֵי נָמֵי הָא! תְּנָא וְשַׁיַּיר. תָּנֵי תַּנָּא: ״אֵלּוּ דְּבָרִים״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תְּנָא וְשַׁיַּיר?! אָמַר רָבָא: רַב אִידִי אַסְבְּרַאּ לִי: ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ״ – וְכִי יֵשׁ צַדִּיק טוֹב וְיֵשׁ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹב? אֶלָּא: טוֹב לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת – זֶהוּ צַדִּיק טוֹב, טוֹב לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת – זֶהוּ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹב.

^[vi] וּמִי שֶׁרָגִיל בְּמִצְוָה זוֹ בִּתְמִידוּת, זוֹכֶה עֲבוּר זֶה לִהְיוֹת לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי עֹשֶׁר, בַּעֲלֵי אַנָּדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל (בבא בתרא ט ב): רַבִּי יְהוֹשָׁעַ אוֹמֵר: כָּל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, זוֹכֶה לְבָנִים **) בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי עֹשֶׁר, בַּעֲלֵי אַגָּדָה. בַּעֲלֵי חָכְמָה, דִּכְתִיב (משלי כא, כא): “רֹדֵף צְדָקָה וְחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים” [וּכְתִיב גַּבֵּי חָכְמָה: “כִּי מַצְאִי מָצָא חַיִּים”, רַשְׁ”י]. בַּעֲלֵי עֹשֶׁר, דִּכְתִיב (שם): “צְדָקָה”. בַּעֲלֵי אַגָּדָה, דִּכְתִיב (שם): “וְכָבוֹד”, כְּתִיב הָכָא “וְכָבוֹד” וּכְתִיב הָתָם וכו’.  (משלי ג, לה). [ ** זוֹכֶה וְכוּ’, הַכַּתָּנָה: אִם לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים עַד עַתָּה, זוֹכֶה בַּשְׁבִיל הַצְדָקָה וְהַחָסֶד, שֶׁיַּלְדוּ לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי חָכְמָה וְגוֹ’. וּמַיְתִי עַל זֶה רְאָיָה, דִּכְתִיב (משלי כא, כא): חיים. אֶת או דֵף וְגוֹ’ יִמְצָא חַיִּים, הַיְנוּ, אִם לֹא שָׁיִהְיוּ חֲכָמִים בַּתּוֹרָה, אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר חַיִּים’, וְעַל הַתּוֹרָה כְּתִיב (משלי ת, לה): כִּי מַצְאִי מָצָא חַיִּם’. וְאִם תֹּאמֶר, שֶׁכַּוְנַת הַכָּתוּב, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יִזְכָּה עֲבוּר זֶה לְהִתְחַכֵּם בַּתּוֹרָה, וּמְנַיִן שָׁיִזְבָה לְבָנִים יַשׁ לוֹמַר, דְאִי לֹא יִהְיֶה לוֹ בָּנִים, הוּא חָשׁוּב כְּמַת, כְּמוֹ שָׁאָמְרוּ חֲזַ”ל (נדירים סר ב), וְעַל כָּרְחֲךָ שָׁכַנְנַת הַכָּתוּב, שָׁיִוְלֶד לוֹ בָּנִים, שֶׁיִּקְרָא עַל יְדֵי זֶה בְּשֵׁם חַי. וְעַל כָּרְחֲךָ, דְהֵם בַּעֲלֵי תּוֹרָה, דְאָז נוּכַל לֵאמֹר שֶׁמָצָא וּמִן הַתַּמַהּ עַל הָאֲנָשִׁים שָׁמְחַפְשִׁין סְגַלּוֹת, שְׁיִוּלְדוּ לָהֶם בָּנִים, וּמוֹצִיאִין עַל הַסְגַלּוֹת כַּמָּה וְכַמָה רוּבְּלַי כָּסֶף; וְיָשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין לְמַאוֹת וְלַאֲלָפִים כָּל אֶחָד לְפִי עָשְׁרוֹ. יוֹתֵר טוֹב שֶׁיַּעֲשׂוּ סְגַלָּה הַנִּמְצָא בְּחַזַ”ל, הַיְנוּ, שָׁיִתְעַסְקוּ תָּמִיד בְּמִדַת הַצְדָקָה, לַעֲזֹר לַעֲנִיִּים בַּמָּה שָׁיּוּכְלוּ, לִהְיוֹת מִן הַמְעַשִׁים, שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָעוֹשֶׁה [הַן בְּעַנְיַן פַּרְנָסַת חַיּוּתָם, וְגַם לְגַדֵל בְּנֵיהֶם וּלְהַכְנִיסָם לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁבַּעֲבוּר זֶה יִזְכּוּ לְבָנִים בַּעֲלֵי תּוֹרָה, וּכְמוֹ שָׁנְתְבָּאַר], שָׁיַעֲשׂוּ גְמַ”ח קָבוּעַ מִמָּמוֹנָם, אוֹ שָׁיזרְזוּ אֲחַרִים שֶׁיָּסִיעוּם בְּעַנְיָן זֶה, וְיִתְעַסְקוּ בּוֹ תָּמִיד. כִּי עֲקֵר הַמִּצְוָה הוּא הָעַסְק הַתָּמִידִי, שֶׁהָאָדָם מַרְנִיל גוּפוֹ לָזֶה; וּכְמוֹ שָׁמוֹרָה לְשׁוֹן הַכָּתוּב (משלי כא, כא): רֹדֵף צְדָקָה וְגוֹ”. וּבִזְכוּת זֶה יִתְנַהֵג הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּהֶם גַּם כֵּן בְּמִדַּת צְדָקָה וְחָסֶד וְימַלֵא רְצוֹנָם בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל (בבא בתרא ט ב), וְזוֹכֶה עֲבוּר זֶה לִהְיוֹת לוֹ בָּנִים וְכוּ’. וְכֵן עָשׂוּ הַרְבָּה אֲנָשִׁים בִּזְמַנֵנוּ, וְהִצְלִיחוּ בָּזֶה. וַאֲפִלּוּ אִם חַם וְשָׁלוֹם נִסְגָּר הַדָּלֶת עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם בְּעִנְיָן זֶה הַיְנוּ, שֶׁכָּלָה כָּל יָמָיו, וְלֹא הָיָה לוֹ בָּנִים; דְאִי לָאו הָכִי, אֵין שׁוּם רְאָיָה, דְיַשׁ תְּפִלָה שָׁהוּא נַעֲנָה תַּכָף, וְיֵשׁ תְּפִלָה שֶׁהוּא נַעֲנֶה אַחַר כַּמָּה שָׁנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל (דברים רבה פרשה ב’ יז)]. עַל כָּל פָּנִים, מִצְוֹתָיו שָׁעָשָׂה לֹא יֹאבְדוּ, וְהֵן הַן תּוֹלְדוֹתָיו. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל (בראשית רבה פרשה ל. ו), שֶׁתּוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים הוּא הַמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלָּהֶן, כִּי הֵן תּוֹלְדוֹת נַפְשׁוֹ; מַה שֶׁאֵין כֵּן, אִם מוֹצִיא מְעוֹתָיו לְמִמְיוֹן עַל סְגַלּוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שָׁלֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצְלִיחוּ, הוּא מְכַלָּה כֹּחוֹתָיו לָרִיק. וְהַמַּשְׂכִּיל יִתֵּן כָּל זֶה אֶל לִבּוֹ; וְכָל הַמְרַחַם עַל הַבְּרִיּוֹת – מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם (שבת קנא ב), וְעֵין (נדה ע א) שֶׁאָמְרוּ שָׁם עַל זֶה, שָׁיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהַבָּנִים שָׁלוֹ, וְיָדוּעַ מַה שָׁאָמְרוּ חֲזַ”ל (מדרש שוחר טוב מזמור סה), שַׁהַגּוֹמַל חָסֶד – תִּפְלָּתוֹ נִשְׁמַעת] (ס’ אהבת חסד, ח”ב סוף פרק ה הגה שניה)

^[vii] רַב הוּנָא תְּקִיפוּ לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה דַּנֵּי דְחַמְרָא. עָל לְגַבֵּיהּ רַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא וְרַבָּנַן, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְרַבָּנַן, וַאֲמַרוּ לֵיהּ: לְעַיֵּין מָר בְּמִילֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: וּמִי חֲשִׁידְנָא בְּעֵינַיְיכוּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: מִי חֲשִׁיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּעָבֵיד דִּינָא בְּלָא דִּינָא?! אֲמַר לְהוּ: אִי אִיכָּא מַאן דִּשְׁמִיעַ עֲלַי מִלְּתָא – לֵימָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: הָכִי שְׁמִיעַ לָן, דְּלָא יָהֵיב מָר שְׁבִישָׁא לַאֲרִיסֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: מִי קָא שָׁבֵיק לִי מִידֵּי מִינֵּיהּ? הָא קָא גָנֵיב לֵיהּ כּוּלֵּיהּ! אֲמַרוּ לֵיהּ: הַיְינוּ דְאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״בָּתַר גַּנָּבָא גְּנוֹב, וְטַעְמָא טְעֵים״. אֲמַר לְהוּ: קַבֵּילְנָא עָלַי דְּיָהֵיבְנָא לֵיהּ. אִיכָּא דְאָמְרִי: הֲדַר חַלָּא וַהֲוָה חַמְרָא. וְאִיכָּא דְאָמְרִי: אִייַּקַּר חַלָּא, וְאִיזְדְּבַן בִּדְמֵי דְחַמְרָא.

^[viii] וז”ל, וכו’: ועתה דע והאמן כי השבת היא עין כל הטובה ומקור כל האצילות לשם אדנ”י ולישראל הדבקים במדה הזאת, ומן השבת אדם נכנס לחיי העולם הבא שהוא סוד היובל כמו שהודענוך. והעולם הבא נקרא ‘שבת הגדול’ כי גם הוא שביעי לספירת שבת ממטה למעלה נמצא העולם הבא שבת הגדול שהיא שביעית עליונה, וא”ל ח”י הוא סוד השבת שהיא שביעית של מטה, ומן העולם הבא משוכת השבת כל האצילות והטוב הגדול והחיים והגאולה. ואם כן פקח עיניך וראה היאך תשמור את השבת אם אתה חפץ לזכות לחיים ולגאולה ולהכנס לחיי העולם הבא. והנה השבת שלנו בדמיון בית שער להכנס לטרקלין הגדולים לחיי העולם הבא הנקרא ‘שבת הגדול’, והתקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. וכשתבין דבר זה אז תבין (ישעיה כ”ח) וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג וּלִקְדוֹשׁ ה’ מְכַבָּד, וסוד וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת ענֶג זו היא שבת שלנו, וְלִקְדוֹשׁ ה’ מְכְבָּד זו היא שביעית עליונה הנקראת יובל. ולפי דרש רז”ל (ויקרא רבה פר’ ל”ו) ‘ולקדוש ה’ מכובד’ זה יום הכפורים. ודע והאמן כי הכפורים כולם מן היובל הם יוצאים ומשם הסליחה נמשכת לשם אדנ”י, ואז נאמר בו (ויניאל טין לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְלָחוֹת, ואומר (שם) אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה. ובע”ה במקומו נבאר לך הטעם שנקראת מדת יובל שביעית ושמינית. נמצאת אומר כי כל אדם השומר שבת כהלכה, אז מתאחד בשביעית התחתונה הנקראת ‘שבת’, ומשם זוכה להכנס לשביעית העליונה הנקראת ‘העולם הבא’. ואם ח”ו אדם מחלל את השבת הרי הוא רחוק מן החיים, וּמְחַלָלֶיהָ מוֹת יוּמָת (שמות ל”א, שהרי נסגר לפניו הפתח מלהכנס לעולם הבא ולפיכך אמרו חז”ל ** (ביצה ט”ז א’) בענין שבת, ‘אע”ג דאיהי עבידא לאגלויי מתן שכרה לא עבידא לאגלויי’, לפי ששכר העולם הבא גנוז הוא, וטובו (ישעיה ס”ד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכָּה לוֹ, וכתיב (תהלים ל”א) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צְפַנְתָּ לִירֵאֶיךְ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ. ולפי עיקר זה יש לך לדעת שאף על פי שהשבת גלויה לפנינו, מתן שכרה אינו גלוי אלא חתום וסתום הוא, ואפילו אחד מהנביאים לא נתנבא עליו מה הוא, לפי שהוא הטוב הגדול והאור הגנוז מששת ימי בראשית שאין כל בריה יכולה להסתכל בו זולתי השם ית’. וצריך אתה להיות זריז בקיום שלש סעודות בשבת שהם סוד קשר הייחוד וסוד קשר השבת הגדול ביום השבת שאנו עושים, ובהיות אדם מקיים שלש סעודות בשבת הרי הוא כאילו מייחד את השם ית’ בסוד “יהו”ה אחד ושמו אחד’, כלומר בשלש ובשבע, ואז הוא ראוי להנצל משלש פורעניות. ושלש סעודות הללו, א) אחת כנגד אדנ”י שמתאחדת ביום השבת וזהו סוד התאחדות השבע, שניה כנגד יהו”ה ית’, שלישית כנגד בינה הקשורה בסוד א] אהי”ה, וזהו סוד התאחדות השלש, והסוד וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג. ב) וסוד ‘ענג’ הוא סוד (בראשית ב’) וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, כי זהו סוד הייחוד האמיתי השלם בסוד ‘עדן’ ‘נהר’ ‘גן’ בן (ר”ת ענג). וכל המקיים שלש סעודות בשבת, כאילו מייחד עשר הספירות בייחוד שלם בסוד אדנ”י יהו”ה אהי”ה, וכולן מתאחדות על ידי א”ל ח”י למעלה ולמטה. למעלה נקשר בבינה שהוא סוד קשר אהי”ה שהרי הבינה נקשרת באהי”ה בסוד שלש ספירות, למטה נקשר באדנ”י שהוא סוד קשר שבע ספירות התחתונות. נמצאת השבת קשורה וקושרת כל הספירות למעלה ולמטה, ולפיכך השבת ‘זכור’ ו’שמור’. ועתה דע והתבונן כיצד תשמור את השבת וכיצד תתנהג בענין שמירת שבת ממלאכה ודבור, וענין מנוחה ועונג וכבוד, ואשריך בהיותך שומר שבת שתקרא אכסנאי לעשר ספירות. [** כתוב בהג”ה בס’ שערי אורה: שבת לע”ג דאיהי עבידה לגלויי. פירוש כי המדה שהשבת נרמז בה כח באדם לדעת בה ולהבין אבל המדה שבה נתלה מתן שכרה נעלמה מכל חי והיא האור הגנוז וסתום שאף מרע”ש לא השיגו בחייו והוא שער החמשים שנעלם ממנו]

^[ix] כי ה’ נתן לכם השבת. ואין זו מצוה בלבד אבל היא מתנה שלא נתנה לזולתם כאמרם ז”ל (שם פרק יציאות השבת) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל וכן סדרו בתפלה ולא נתתו לגויי הארצות וכו’ ערלים, כאמרו ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם והוא שישיגו יום שכלו שבת.

^[x] וענין נשמה זו היתירה רמזו מקומה רבותינו באומרם מתנה טובה בבית גנזי וידוע הוא מקום הנקרא גנזי המלך שהוא בחינת עולם עליון ונשמה זו מחצבה שם היא ולזה תקרא שבת כאומרם ושבת שמה כשם העולם שממנו היא שנקרא עולם שכולו שבת (ר”ה ל”א.) ועולם זה אין בו עצבון ועליו לא בא כדבריהם בו אלא עונג ושמחה, ולזה צוה ה’ להרחיק ביום שבת כל אותם בחינות החול המלאכה והעינוי כי באחת מהנה תגעל הנשמה משבת בקרב איש, ולזה תמצא שעיקר איסור אזהרת מלאכות שבת ביאר ה’ שהם במחשבה כאומרם (ביצה י”ג.) מלאכת מחשבת אסרה תורה, ואפילו דבור של חול אסור (שבת קי”ג:) דכתיב (ישעי’ נ”ח) ממצוא חפצך ודבר דבר, והכל לצד תוספת נשמה העליונה לעשות לפניה כסדר עולם שבאה ממנו, והוא מה שצוה ה’ באומרו ושמרו בני ישראל את השבת פירוש נשמה הנקראת שבת ותכלית שמירה זו היא השגת עולם ששמו שבת, והוא אומרו לעשות את השבת, ותדע כי מן הנמנע החלטי שישיג אדם עלות לעולם עליון זולת באמצעות השגת ענף ממנו בהיותו בעולם הזה, ולזה אם לא ישיגו ישראל בחינת נשמה זו אין בהם יכולת לעמוד בגדר עליון. והוא אומרו לעשות את השבת פירוש שבאמצעותו תעשו לכם את השבת שתוכלו השג עמוד שם ולהתענג נפשם בגנזי עליון, ואומרו לדורותם כי שם יתקבצו כל דורות בני ישראל שהיא בחינת עולם הבא.

^[xi] רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן. לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה [פ’ קרבן העדה: אלא לאכילה ולשתייה. כלומר לתענוג ולמנוחה כמו שנח השם ביום השבת וכן בי”ט]. על ידי שהפה זה מסריח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה [פ’ קרבן העדה: ע”י שהפה זה מסריח. אם צא יעסקו בדבר אחר כי אם באכילה ובשתיה יש לחוש שיהיו מדברים בפיהם לשון הרע ל”א שיש לחוש שיבואו לידי מיאוס כענין הקיא והקלות ראש]. רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא. לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתניתא מסייעה בין לדין בין לדין. כיצד הוא עושה. או יושב ואוכל או יושב ועוסק בדברי תורה. כתוב אחד אומר. שבת הוא ליי. וכתוב אחר אומר. עצרת ליי אלהיך. הא כיצד. תן חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות. אמר רבי אבהו שבת ליי. שבות כיי. מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר. אף את שבות ממאמר.